סימון והנרי שילי
לאחר לימודיו בבית הספר הרבני, הוסמך הנרי לרב בשנת 1931, ובפברואר 1933 נשא לאישה את סימון להמן, ילידת בלפורט וצאצאית לשושלת רבנים מפוארת. יחד הביאו לעולם שלוש בנות — ניקול, דניאל ופרנסואז — ולאחר מכן שלושה בנים: ז’אן-פייר, ז’ואל וז’אק.
בספטמבר 1939 גויס כרב צבאי, וביוני 1940 הגיע למונפלייה שבאזור החופשי, שם ארגן מיד את הקהילה היהודית שהורכבה ממספר רב של פליטים מאלזס-לורן, מבלגיה ומלוקסמבורג.
הרב שילִי ביקר בקביעות במחנות שבאזור, שבהם נכלאו אלפי יהודים זרים. הוא הצליח להוציא משם אנשים רבים, ובייחוד ילדים, אותם הצליח להסתיר ולהציל בשיתוף פעולה עם ארגון ה-OSE ועם רשתות ההתנגדות היהודית כגון "השישית" או רשת גארל.
לאחר המלחמה השתתף הנרי שילִי בשיקום הקהילה היהודית בצרפת, ובמיוחד בתחום החינוך שהיה בראש סדר עדיפויותיו. יחד עם אחרים היה ממקימי בית הספר יבנה בפריז, לימד מדי שבוע בבית הספר לקדרים ע"ש ז’ילבר בלוך באורסיי, והפך לרבו של תנועת הצופים היהודים של צרפת, שבה היה אחד המייסדים כבר בשנות העשרים.
הוא טיפל גם בילדים רבים של יהודים שגורשו, שנקלטו בבתים של ה-OSE, וניסה להעניק לאותם יתומים חסרי כל נחמה וחום, ולהנחיל להם ערכים יהודיים.
בשנת 1951 מונה לרב ראשי ולמנהל בית הספר הרבני של צרפת, ושם — עד פטירתו בשנת 1975 — הכשיר והשפיע בלימודו ובאישיותו על דור שלם של רבנים ומורים.
בכל תפקידיו כרב וכמחנך, ליוותה וסייעה לו סימון במסירות רבה. היא קיבלה בחום בביתה את כל האנשים שהנרי הביא עמו, פתחה את שולחנה לכל אורח, ותמיד היה לה מילה טובה לכל אחד.
לאחר מות בעלה, ובמשך עשרים וחמש שנה, עבדה סימון שילִי בהתנדבות מלאה במשרד השבת — מוסד שסייע בשיבוץ יהודים לעבודה המתאימה לאורח חיים שומר שבת וחג.
הנרי וסימון שילִי היו בוודאי גאים מאוד שניתנת לאחת מבתי נגבה בישראל — ארץ שאהבו עד מאוד — לשאת את שמם.
